כיצד מתמודדים החיידקים עם אנטיביוטיקה ובאילו אופנים ניתן לחזק את הגוף?
בגוף האדם ובסביבתו קיימים מיקרוארגניזמים בכמויות עצומות, חלקם כאלה שעשוים להיות פתוגניים כלומר מחוללי מחלות. מיקרואורגנזימים הם יצורים זעירים כמו לדוגמה וירוסים, פטריות, חיידקים ופרזיטים שעלולים לגרום לתחלואה. מיקרואורגניזמים שונים מובילים למחלות ומצבים רפואיים שמכבידים מאד על חיינו ולכן חשוב מאד לפעול באופן המחזק את מערכת החיסון של גופנו.
יחד עם זאת, לעיתים, מערכת החיסון אינה מסוגלת להתמודד עם פתוגנים – מיקרואורגניזמים מחוללי מחלות ולכן אנו עלולים לסבול מבעיות כמו לדוגמה זיהומים.
כיום התרופה המרכזית לטיפול בזיהומים היא אנטיביוטיקה לסוגיה. אנטיביוטיקה משמשת מזה שנים רבות ועד ימינו אנו באופן רחב היקף כתרופה לטיפול בזיהומים שונים. יחד עם זאת, כיום אנו יודעים שאנטיביוטיקה אינה אפקטיבית בהשמדת קבוצות רבות של חיידקים אשר “יודעים” כיצד לשרוד את הטיפול האנטיביוטי, אף אם הם אינם עמידים לתרופת האנטיביוטיקה.
בנוסף, לאנטיביוטיקה ישנן השפעות שליליות על הגוף וביניהם פגיעה באוכלוסיית החיידקים הטבעית המצויה במעיים לדוגמה – המכונה הפלורה של הגוף ולכן השימוש בה אינו חף מנזקים.
במשך שנים רבות נערכים ניסויים אמפיריים רבים החוקרים את עמידות החיידקים בפני אנטיביוטיקה כתרופה ראשונה במעלה לטיפול בזיהומים ומחלות רבות. נושא זה מעסיק את העוסקים במדע הרפואה בעולם.
מחקרים העלו כי לצד חיידקים שפיתחו עמידות קלאסית לתרופות אנטיביוטיקה, ישנם חיידקים שהם ״חיידקים מתמידים״ אשר שורדים גם הם את הטיפול האנטיביוטי ועל כן האנטיביוטיקה אינה פועלת עליהם. לאחר ששרדו את הטיפול האנטיביוטי, חיידקים אלה מתעוררים ומתפתחים באיחור.
היום חוקרים בתחום זה מבינים טוב יותר את המנגנונים שגורמים לחלק מהחיידקים להתמודד עם האנטיביוטיקה באופן אפקטיבי באמצעות פעולת הירדמות של החיידקים: מנגנון הישרדותי של החיידקים נגד הטיפול שמקורו ברעלן בשם Hipa.
כיום הוברר כי רעלן הHipa משבש את העברת המסר הנחוצה לפעולת האנטיביוטיקה. בעת שהרעלן מונע ממולקולה TRNA האחראית לקשר בין החלבון לבין חומצת האמינו גלוטומין שהיא אחת מאבני הבניין של החלבון, התקשורת נפגעת וחומרי הבנייה (אבני הבניין של החלבון) אינם מצליחים לחדור לתוך החלבון.
כך, נוצר מצב שבו מולקולת ה- TRNA נמצאת באופן חופשי בתא. מצב זה גורם לחיידק “תחושת חוסר” שמפעילה את מערכת העקה שלו למצב מצוקה, מה שמוביל למעיין הירדמות של החיידק באופן האוטם אותו בפני השפעת האנטיביוטיקה.
תרופות האנטיביוטיקה למינהן משמידות את החיידקים באמצעות פגיעה בדופן התא, פוגעות בשכפול ה-DNA ומחזור התא או מובילות לפגיעה בהעתקה – התרגום של ה-DNA. התרופה פועלת כך בזמן התרבות והתחלקות התאים ולפיכך אינה יכולה להשפיע כאשר החיידק רדום ואינו מצוי בתהליך שכפול תאי.
תרופות חדשניות המצויות כיום בפיתוח חותרות למנוע את תהליך ה”הרדמות” של החיידק בעת מתן האנטיביוטיקה באמצעות שילוב חומרים חדשים שיאפשרו זאת בשילוב תרופת האנטיביוטיקה.
המאמר נכתב על ידי דוקטור ענת אלקיןphd.nd/ בתאריך 23/6/16
קישור לממצאי המחקר המקורי
http://new.huji.ac.il/article/22108
